נצחי אבדון

נצחי אבדון

זה נקרא נכס רוחני של השפעת אלטרואיזם, וחומר - אנוכיות המקבל. במקרה זה, ברמה הגבוהה ביותר, היא תכלית הבריאה היא לקבל את הבורא. קבלה אינה נחשבת מכיוון הווקטור שלה אינו מכוון אליך. ובדיוק לא ייחשב להתקבל כאשר הם מקבלים פריטים מצילי חיים (Nahuts ב עברי) - כגון האוויר שאתם נושמים או הכרחיים כדי לקיים חלק ארוחת חיים. וכל זה מעל זה - עודף בדבר העריכה והאנוכיות.

בעיקר רוחני ונצחי. היא לא נעלמת. אם יש איזה שינוי, ויש צורה או מבנה רוחני חדשה - השרידים המקוריים לנצח ללא שינוי. החומר נוצר על מנת למלא את תפקידה, להיהרס (כמו שכתוב - "היצר הרע הבורא לטבח"). אז מהו תפקידו של החומר?

זה מה שיוצר את האשליה של הרוע, שלמות, חופש הבחירה. למה אשליה כזו - דיברנו על זה יותר מפעם אחת או פעמיים.

מה שמבדיל בינינו לבין הבורא? זה אך ורק את האיכות אנוכית - הרצון לקבל לשמה.

מובן כי אני עברית - הוא ה- API (א-נון-י"ב) ולחלוטין של אותן אותיות היא המילה עין - לא, כלום.

במקום זאת, במבוא: מובן כי אני עברית - הוא ה- API (א-נון-י"ב) ולחלוטין של אותן אותיות היא המילה עין - לא, כלום.

**********

מהו השורש של השבת לשאת פריטים מבעלות פרטית אל ציבור ולהיפך?

רכוש פרטי נקרא אלטרואיזם, ההשפעה (Ashpaa). איכות זו אשר טבועה הבורא ללא שום זיהומי נכסים מניבים.

אבל בעלות ציבורית הוא מצב אופייני לאדם עד שהגיע תיקון מלא. כלומר, כאשר הוא חוזר אל האנוכיות המעורבת. לכן, זה נקרא הציבור (או משותף) - הוא שייך ולתת ולקחת.

שבת - ספירת המלכות, עבודה וכתוצאה מכך שלושה קווים, במשך שישה ימים בשבוע. ליד המבנה שין אותיות רמז זה - יש שלוש אותיות ו '(שלוש שורות), אם כי גימטריה ו' - היא 6. משמעות הדבר היא כי בשלב שבת צריכה להיות שום קבלת זיהומים.

לכן אי אפשר לעשות אנוכיות ברשותו של אלטרואיזם - הוא ברמת השורש. והחומר מתבטא האיסור של העברת הנושא הכללי פרטי. וגם מן פרטית אל כללי - כלומר "מדולל" לפרוק את *.

הערה:

* אבל מה לגבי "עונג שבת" - צוה שבת הנאה? הצורה המתוקנת נהנית מהעובדה איך היית נותן לבורא. עושה את מה שהוא ציווה. וכמובן עבור הטבע האגואיסטי שלא תוקן ב שאין כיף! איך זה יכול להיות נהנה בלי לקבל שום טובת הנאה או תמורה עבור עצמך?

אבל איך יכול להיות גמול מאפס? אחרי הכל, כפי שאמרנו לעיל - זה עין Ani. ואני זה כלום.