לבנים מצריות

לבנים מצריות

למילה בריק ולמילה לבן יש תרגום אחד לעברית - לבן. אותו איות, אותה הגייה. אבל מה הקשר בין לבנים ללובן?

לקשר זה יש הסבר בשפת העבודה הרוחנית והוא עובר במצרים ...

המצרים בנויים מלבנים. והיהודים נאלצו להכין לבנים אלו. בלשון הקבלה המצרים הם רצונות אנוכיים. כאן אנו נזכרים באמירתו של רבי שמעון ממגילת הזוהר - הרגו את מיטב המצרים, הנחשים היפים ביותר, שברו את ראשכם. לא, זה בכלל לא קשור לרצח עם ..

אופן הפעולה של ה"מצרי "(גם אם הוא יהודי לפי הלאום) הוא שהוא היה מקפיד על התורה אך מקפיד על זה! "מצרי" כזה מרוצה מעצמו, כי האגו שלו מסכים להגשמת התורה בתקווה לגמול גדול! ולא רק מסכים, אלא גם עוזר. גדול יותר, קצר יותר, חכם יותר - אתה איש צדיק, בקרוב תהפוך לרב גדול ותלך לשמים בחיים! לאיש הזה יש הכל לבן! הוא מרגיש טוב, הוא שמח ...

אך שמחה זו אינה הקו הנכון, המהווה את עיקר העבודה הרוחנית! אין קו ימין, כי אין שמאל (התבוננות פנימית, מרירות מתוך מימוש חוסר השלמות של עצמך). אם אין שמאל, אז לגבי מה יופיע הימין? ואם כן, לא ניתן לראות את הקו האמצעי הרצוי, אפילו יותר מכך. דרכו של "מצרי" כזה היא התפתחות ברוחב, אך לא כלפי מעלה. וזה לא מקרב את האדם לבורא.

בתחילה נתנו המצרים לעברית את הלבנים המוכנות-כלומר, רצונות אנוכיים ושמחת פסבדו לא אפשרו לקו השמאל להתבטא.

רק כאשר מופיע "קש" (ק"ש בעברית, המרמז על המילה קשה - קשה, קשה) והמצרים "מכריחים את היהודים" להכין גם קש לבנים, אז יש בסיס ליציאה ממצרים.

היהודים זעקו מהעבודה הקשה. המשמעות היא שהם התחילו לעבוד מבחינה רוחנית, לא למענם. וכמובן שהאגו הציב כל מיני מכשולים, עשה קשיים. מביאים מרירות מתוך מימוש חוסר השלמות. אבל אלה סימנים בטוחים לתחילתה של התקרבות עם הבורא. והעדר קשיים הוא סימן רע לכך שהאגו אינו נגד עבודתו הנוכחית של אדם. למה לא אכפת לך? כי אדם משמח אותו.