Love is not in harness

(Of the works of Baal aSulyama students. Rabbi Moshe Yair Weinstock). Love for the Creator can not coexist in the "sled" with love for others (people).

The truth is that the entire Torah is only for the Creator's servants, that is, for those who have reached the stage of "friend of the Creator." This stage has a great love for Him. And it's not like earthly love. After all worldly love is that a man can love someone and at the same time to love their relatives. But love for the Creator is love only to Him alone. And to nothing and to no one more. And this love does not stop for a moment.

And the man himself can not come to this kind of love, but only as more than shrug off this love and merging.

But a person entrusted to perform all the necessary actions and always pray to the Creator honored him with such love. And if you suddenly fall in love with another man, he must push (worldly) predolet love and her love for the Creator. This is the basis of service. And then the Creator vouchsafed man feel true love. And it is called "to bring joy to the Creator."


Publish at your own risk. This is the "major league" not everyone will understand and, therefore, no answering questions and commenting will not give. I confine myself to a little explanation. We are taught that the love of the Creator is not possible without the love of His creatures. Then like they say that no one should be loved. In fact, there are objects of creation of our "training", approximately in the following order: family, friends, equal, their people, the whole world. Without going through the training cycle, there is no Gd did not like. The idea is that the resulting love for the Creator includes love for creatures and leaves no room for its independent existence.

PS Rabbi Yair Weinstock - one of the strongest students Baal aSulyama.


Original text:

כתבי תלמידי בעל הסולם / הרב משה יאיר וינשטוקאהבת ה 'לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם אהבת אשתו ובניווהאמת היא כי כל התורה היא שאנו אומרים היא רק לעובדי ה', ועובדי ה 'הוא דוקא אחרי שבאו לבחי' ידיד ה '. וקטן שבשבטים היה ידיד ה '. וידיד הוא האהבה הגדולה לה '. ואין זה דומה לגשמיות, שבגשמיות אפשר שיהיה האדם האוהב למשנהו, ויחד עם זה יהיה אוהב גם את בני המשפחה שלו עצמו. ואין זה נוגע כלל לאהוב את חברו, בזה שעוד ניצוצי אהבה ישנם בקרבו שהוא אוהב את בניו. אבל לא כן היא באהבת ה ', שהיא אהבה רק אליו ית"ש, ולא לשום דבר אחר יהיה מה שיהיה, ולא לעצמו ולא לאשתו ולא לבניו. ואז הוא נקרא ידיד ה'. ועל זה נאמר "ידיד ה 'ישכון לבטח עליו, חפף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן ". שממש אף לרגע אינו מפסיק מאהבת ה '. ואמנם כן כי להאהבה הזאת אין האדם יכול לבא בכח עצמו, כי כל זה הוא בא מההשפעה העליונה המשפיעה עליו אהבה ודביקות. אלא שעל האדם לעשות כל הפעולות לבא לידי אהבה זו. ולהתפלל תמיד לפני ה 'שיזכהו באותה האהבה, ובאם באה לו אהבה זולתו, צריך לדחות האהבה, ולהתגבר באהבת ה'. וזאת היא עיקר העבודה לה '. וע"י זה משפיע עליו ה' האהבה האמיתית אליו. וזהו השפעת נחת רוח לפניו ית"ש